תקציר: אליטת ההון הישראלית אינה לבד. ההיסטוריה מלמדת כי כאשר אליטות מאבדות את כוחן הפוליטי ו/או הכלכלי, הן בוחרות פעמים רבות להגר מארצן. תהליך זה יכול להתרחש במגוון הקשרים היסטוריים, חברתיים וכלכליים, כאשר שינויי כוח בתוך החברה מביאים לכך שאליטות מסוימות אינן מרגישות עוד בטוחות במעמדן. מהם המניעים, התהליכים וההשלכות של הגירת אליטות לאחר איבוד ההגמוניה שלהן? מהם מקרי הבוחן ההיסטוריים המוכרים ביותר?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

'אליטת ההון' מרגישה מאוימת, בצדק, כתוצאה משינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, ושרויה במה שמכונה בסוציולוגיה, "חרדת ההתחלפות" (anxiety of displacement). חרדה זו דוחפת אותה לפעולות משולבות כדי לשמור על מעמדה ולהבטיח את המשך השפעתה, אבל אבדן ההגמוניה מביא ליאוש גובר, שמשפיע על חלק מאנשיה לעזוב.

צחוק הגורל: אחת העוזבות היא נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, האיש שתייג יורדים כ'נפולת של נמושות' (ראו הכתבה למטה). הכתבה מספרת לנו כי היא, עם בעלה אלדד ושלושת ילדיהם, היגרו לניו יורק.

רוטמן כתבה באינסטגרם: "אז כן, נסענו לניו יורק והבנות התחילו בית ספר אתמול. בית ספר יהודי-ישראלי שקיבל אותן כל כך יפה, שאין לי מילים. מעולם לא גרתי בחו"ל וזו הזדמנות שבאה בול, ובה-בעת אין לי בית אחר, וגם שיירשם שאינני מתנצלת".

עצוב? הכל בעיני המתבונן. אם בימי סבה, רבין, זכתה הירידה מהארץ ליחס שלילי, הרי רבים ב'ישראל הראשונה' רואים בה תהליך טבעי', ורבים בישראל השנייה מרגישים הקלה, למרות המחירים הכרוכים בכך, כי ברור להם שניזקה של השארות האליטה גדול מתועלתה. הם מבינים שהאליטה הישראלית הדועכת - למרות שהגיעה לשיא עוצמתה בשליטה על העם - מנסה להביא לסוף המדינה היהודית ולמיסוד מדינה פלסטינית מחד גיסא, ו'מדינת כל אזרחיה' מאידך גיסא.

התופעה הזו לא נעלמת גם מעיניהם של אויבינו, שחלק מחזונם בנוי על נטישת היהודים. הנה, חסן נסראללה (זכר צדיק לברכה) לדוגמה, הכניס בנאומו בתחילת אוגוסט 2023 את המשפט: "עד כה אנחנו נאלצנו להגר. עכשיו הגיע תור הישראלים לעשות זאת".

זו הסוציולוגיה טמבל!

ההיסטוריה מלמדת כי כאשר אליטות מאבדות את כוחן הפוליטי ו/או הכלכלי, הן בוחרות פעמים רבות להגר מארצן. תהליך זה יכול להתרחש במגוון הקשרים היסטוריים, חברתיים וכלכליים, כאשר שינויי כוח בתוך החברה מביאים לכך שאליטות מסוימות אינן מרגישות עוד בטוחות במעמדן. מהם המניעים, התהליכים וההשלכות של הגירת אליטות לאחר איבוד ההגמוניה שלהן? מהם מקרי הבוחן ההיסטוריים המוכרים ביותר? 

איבוד ההגמוניה, במובן הסוציולוגי, מתרחש כאשר קבוצה ששלטה במוסדות ובמנגנוני הכוח המרכזיים של החברה מוצאת את עצמה נחלשת אל מול קבוצות חדשות שמתעוררות. למצב זה יכולים להיות מניעים שונים:

1. שינוי פוליטי: מהפכות פוליטיות, כמו המהפכה הבולשביקית ברוסיה או מהפכות אחרות, מובילות לעיתים קרובות להדחת האליטות השולטות. האליטות מוצאות את עצמן מנושלות מנכסיהן ומכוחן, ולפעמים גם תחת איום פיזי.
2. שינוי כלכלי: שינויים במבנה הכלכלי של המדינה, כמו מעבר מכלכלה תעשייתית לכלכלה פוסט-תעשייתית, יכולים להוביל לאיבוד הכוח של האליטות המסורתיות. ההגירה הופכת לאופציה כאשר הן אינן מצליחות להתאים את עצמן למציאות הכלכלית החדשה.
3. שינוי תרבותי: עלייתן של קבוצות חדשות שמאתגרות את הנורמות והערכים של האליטות, יכולה להוביל לתחושת אובדן זהות והשתייכות, שמהווה טריגר להגירה (זהו המקרה הישראלי).

ההגירה של אליטות אינה תהליך מיידי, וכרוכה בתהליכים מורכבים:

1. קבלת החלטות: האליטות צריכות להחליט האם להישאר ולהתמודד עם המציאות החדשה או להגר. תהליך קבלת ההחלטות עשוי להיות מושפע משיקולים כמו ביטחון אישי, יכולת לשמור על נכסים בחו"ל, וקשרים פוליטיים או חברתיים במדינות יעד. מטבע הדברים היא אינה פועלת כקבוצה הומוגנית. חלק נשאר ונלחם. חלק מוותר ומהגר, עד שהדברים מתבהרים והכיוון הופך ברור.
2. בניית רשתות הגירה: במקרים רבים, האליטות מקדימות את ההגירה בפיתוח רשתות קשרים במדינות היעד, שהופכות למוקדים מרכזיים בהשתלבותן בחברה החדשה. הרשתות הללו יכולות להיות מבוססות על קשרים כלכליים, פוליטיים או תרבותיים. התהליכים הללו כבר הושלמו אצל רבים מבני האליטה הישראלית.
3. שמירה על סטטוס חברתי: בניגוד למהגרים ממעמדות נמוכים יותר, האליטות נוטות להגר תוך ניסיון לשמור על מעמדן הכלכלי והחברתי. זה עשוי להתבטא בהשקעה בנדל"ן, השתלבות במוסדות כלכליים ופוליטיים במדינת היעד, ואף במעורבות בפעילות פוליטית שמטרתה לחזור ולהשפיע במדינת המוצא.

דוגמאות היסטוריות לא חסרות. המפורסמות שבהן:

1. המהפכה הצרפתית: אחת הדוגמאות המפורסמות היא הגירת האצולה הצרפתית בעקבות המהפכה הצרפתית. רבים מהאצילים שברחו מצרפת ניסו לשמור על קשרים עם בני בריתם באירופה ולפעול להחזרת המשטר המלוכני [להעמקה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה ניתן ללמוד מחילופי האליטות במהפכה הצרפתית, ב- 1789?].
2. המהפכה הבולשביקית: לאחר המהפכה הבולשביקית, חלק ניכר מהאליטות הרוסיות – בני המעמד הגבוה והאינטלקטואלים – עזבו את המדינה והשתקעו באירופה, במיוחד בפריז ובלונדון. גלות זו הובילה לתרומה משמעותית לתרבות ולחברה במדינות אלו, אך גם למאבקים פוליטיים בתוך הקהילות הגולות.
3. קובה לאחר עליית קסטרו: לאחר המהפכה הקובנית ב-1959, אליטות רבות – בעלי הון ואינטלקטואלים – היגרו לארצות הברית, בעיקר למיאמי, שם הפכו לקהילה משפיעה.

השלכות ההגירה

הגירת האליטות יכולה להשפיע באופן משמעותי הן על מדינת המוצא והן על מדינת היעד:

1. במדינת המוצא: ההגירה מובילה לעיתים להידלדלות מאגר המוחות (Brain Drain), כאשר האליטות - הנושאות עמן ידע, הון וקשרים פוליטיים - עוזבות. זה עשוי להחליש את המדינה בטווח הקצר והבינוני, אך לעיתים גם לפתוח פתח לקבוצות חדשות להשתלט על מוקדי הכוח.
2. במדינת היעד: ההגירה יכולה להעשיר את החברה והכלכלה המקומית, במיוחד כאשר האליטות מביאות עמן הון וכישורים. יחד עם זאת, היא עלולה ליצור מתחים תרבותיים ופוליטיים בין הקהילות השונות במדינה.

סיכום

ההגירה של אליטות בעקבות איבוד ההגמוניה היא תופעה רבת-פנים, שמשקפת את השינויים החברתיים והפוליטיים העמוקים שעוברים על חברות. תהליך זה משלב בתוכו מרכיבים של שימור כוח והשתלבות במציאות חדשה, והוא נושא השפעות רחבות הן על מדינת המוצא והן על מדינת היעד. באמצעות בחינת הדוגמאות ההיסטוריות ניתן להבין את הדינאמיקה המורכבת של תופעה זו ואת הדרכים שבהן אליטות מנסות לשמר את מעמדן גם בתנאים משתנים.

איתרע גורלה של ישראל שבעשרות השנים האחרונות היא מונהגת הידי אליטה לא משרתת, לעומתית ומנוונת, שמנסה לכפות על עמה, בניגוד לרצונו, היטמעות בכל מחיר בעם הפלסטיני. כיוון שהעם מבין היטב את ההשלכות והמחיר, הרי שתועלתה של ההגירה הזו, לשני הצדדים, גדול בהרבה מנזקיה [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטה משרתת ואליטה משתמטת וההבדלים ביניהן]. 

נספח 1 מדף הטוויטר של EAGLE - גם מאירופה האליטה מתחילה לברוח: התרבות ההגמונית החדשה של אירופה

המונח, 'תרבות הגמונית', מגיע מהתיאוריה של אנטוניו גראמשי, פילוסוף מרקסיסט איטלקי. גראמשי השתמש במושג "הגמוניה" כדי לתאר את הדרכים שבהן קבוצה שלטת בחברה מצליחה לשמר את כוחה לא רק באמצעות שליטה ישירה או כפייה, אלא גם באמצעות הסכמה תרבותית ושכנוע אידיאולוגי.

לפי גראמשי, הקבוצה השלטת מצליחה ליצור קונצנזוס חברתי סביב ערכים, אמונות, נורמות ורעיונות שמשרתים את האינטרסים שלה, כך שהחברה הרחבה מקבלת אותם כאמת טבעית, כאילו אין חלופה אפשרית. במילים אחרות, התרבות ההגמונית הופכת את הסדר הקיים ל"נורמלי" או ל"מובן מאליו" בעיני רוב האנשים, אפילו אם הסדר הזה משמר אי-שוויון או אי-צדק.

גראמשי הדגיש שהתרבות ההגמונית היא דינמית ומותנית בשינוי. היא אינה נתונה במצב קבוע וסטטי, אלא כפופה למאבקים פוליטיים ותרבותיים מתמשכים, שבהם קבוצות נגדיות מנסות לערער את ההגמוניה ולקדם אלטרנטיבות. המאבק הזה יכול להתרחש בזירה של חינוך, אמנות, תקשורת ועוד תחומים רבים, בהם נוצרת ומשתמרת התרבות ההגמונית. דומה שהמאבק הזה כבר הוכרע באירופה.

נספח 2: האקדמאים מאיימים לעזוב את הארץ

מרץ 2023: מדהים, איך העובדות איבדו את משמעותן ותעשיית ההפחדות אינה נפסקת. עכשיו, 75% מהאקדמאים עוזבים לחו"ל...

אפשר למות מצחוק. האוניברסיטאות הטובות בחו"ל כבר מעיפות את המרצים שלהם בציפייה למרצים הישראלים; וכל מי שיש לו קביעות באוניברסיטה ישראלית יוותר על הפנסיה שלו וייסע למרחקים; והצעירים יוותרו על הסיכוי לתפוס את הקביעות שהתפנתה כאן, ויצטרפו אליהם...

צריך לזכור שכבר היום, בעולם גלובאלי, השכבה הדקה של מצטיינים באמת, ממילא מקבלים הצעות ורבים מתפתים. בהיעדר תקנים למרצים ולחוקרים, יש רבים שמוצאים את מקומם מעבר לים. אבל לספר שעכשיו, בגלל ה"דיקטטורה", יוותרו שאר האקדמאים על הפנסיה שלהם ויעזבו; וגם הצעירים - ש'מתים' לירוש אותם - יוותרו ויצטרפו אליהם, כדי להילחם שם על התקנים שיתפנו לכאורה... יאללה חברה, קדימה. תנסו.

בעשורים באחרונים איבדו המחלקות למדעי החברה והרוח את צביונן האקדמי - שאמור להניע אנשים לחשוב - והפכו למרכזים פוליטיים להינדוס תודעה; והפוליטיקה חודרת גם למדעים המדויקים. זעזוע כזה - אם היה קורה באמת (לא יקרה), אולי היה עוזר לבנות נכון, מחדש...

• המאמר הרלוונטי: נועם (דבול) דביר (2023), סקר: 73% מאנשי האקדמיה יעזבו את הארץ אם הרפורמה לא תבוטל, ישראל היום, 20/3/23.

נספח 3 מדף הטוויטר של רון מרגן: למה לחכות לבחירות?

דן חלוץ ל'הארץ': "אם נתניהו ינצח שוב בבחירות ותהיה ממשלה דומה, ציבור רחב יצטרך להיחליט אם הוא נשאר פה. לא מתוך מחאה אלא מתוך מסקנה רציונלית."

מה רציונאלי במסקנה של חלוץ? הרי הבעיה כבר מזמן איננה נתניהו... בהתנהגותה של המחאה בימים אלה של מלחמה קיומית, בשנאתה לעם (ל'בבונים', לציונות התית, לחרדים...) וברצונה המופגן להתנתק ממנו (ישראל ויהודה...), בתבוסתנות שלה ובנכונותה להיכנע לאויבינו בלי להבין את המחירים, היא 'שרפה כבר את גשריה' לשאר הציבור. אז מה היא סבורה שיקרה בבחירות הבאות? הרי 'תקשורת הליבה' שבידיה כבר מזמן אינה 'צורבת' את תודעת העם.

מה הטעם לחכות? מי שאיננו מרגיש ממילא חלק מהעם, נכון לו לארוז ולעזוב. כך עשו אליטות בכל חברה אחרי שאיבדו את ההובלה, וכך יקרה ממילא כבר פה.

• פנחס יחזקאלי: אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן

נספח 4 בדף הטוויטר של שי גולדשטיין: אחת התוצאות העיקרית והעצובות של פעילות המחאה היא ציפייתם של רבים, שדן חלוץ ומרעיו יממשו כבר את איומם וינטשו!

וגם: כשחלוץ אומר 'הציבור', לכמה אנשים הוא מתכוון?

נספח 5: האליטה עוזבת...

אליטות כזכור קורסות לתוך עצמן ומתחלופת, וחלק משמעותי מהאליטה הישנה בדרך כלל מהגר מארצו. כך בכל העולם. כך גם אצלנו. מי שאיננו מסוגל לעמוד בחוקי החיים בג'ונגל שלנו הולך לחפש את עצמו ואת משפיחתו במקומות אחרים (כדי לגלות בדרך כלל, שכמו בשירותים, כשמסריח, עדיף כבר שזה יהיה הריח שלנו...).

הנה עוד מונולוג של עוזב פוטנציאלי, מנשה נוי, שפעם ידע להצחיק אותנו, והיום...: "יכול להיות שמהרבה בחינות, מדינת ישראל היא כבר לא החלום… מדינת ישראל היא לא. היא פשוט לא. היא כישלון... אני משחק בתיאטרון יפו עם פרטנרים פלסטינים וערבים. אתה רואה שנכשלנו." 

עצוב לי. מזכיר לי דפוס של אשה מוכה שמנהלת מערכת אשמות כפולה: את כל העולם היא מאשימה בצרותיה, למרות שהיא זו שקיבלה את ההחלטות, אבל באלימות בן זוגה, היא מאשימה דווקא את עצמה...

דרך צלחה מנשה!

נספח 6: קמפיין העזיבה מהארץ הוא עוד עדות לפער הרלוונטיות הגובר במחנה המחאה

אחד הקמפיינים שהמחאה שוקדת עליו הוא קמפיין ההגירה מהארץ. לא עובר שבוע שלא נמצא בערוצי הליבה עוד כמה סלבס שספרם לנו שזהו. נמאס להם והם נוטשים, או שהם כבר בחו"ל, ולא מתכוונים לחזור. הנה למשל ליאון ופאולה רוזנברג, שהעתיקו את מגוריהם לקפריסין ומספרים לנו כמה הם דואגים לאלה שנשארו בארץ.

וכדאי לדעת: אחד הסימנים הבולטים למערכת בסטגנציה מתקדמת הוא פער הרלוונטיות ("Relevance Gap") שהיא תופסת מהמציאות. היכולת להבין את המתרחש באמת נמהלת בנרטיבים, ברצונות ובאמונות שגורמים לאנשיה להיאחז בפנטזמה - דימוי או רעיון אידיאליסטי, לרוב חסר בסיס מציאותי, שבני אדם או קבוצות חברתיות מאמצים ככלי להבנת המציאות או כדרך להתמודד עם מתחים ותסכולים. פנטזמות חברתיות או פוליטיות עשויות להציע תמונה פשוטה ומנחמת של המציאות, המשקפת ערכים, פחדים ותקוות קולקטיביות. הן ממלאות תפקיד חשוב באיחוד חברתי וביצירת תחושת זהות, אך גם מעוותות את תפיסת המציאות, כשהן נשענות על דימויים או ציפיות שאינם מתאימים למציאות הקיימת. אז, הן מסכנות את יכולתן לשמור על רלוונטיות, ונתפסות כהזויות בעיני הציבור, שמבקש פתרונות מעשיים ומחוברים יותר למציאות.

המילים הללו נכתבות בזמן שצדים יהודים הרחובות אמסטרדם ממש כמו לפני מאה שנים, וששוטרים הולנדים מסרבים להגן על יהודים מטעמים מצפוניים. אז, מי שמבקש להגר לעולם שמבעבע מאלימות מוסלמית שיהנה.

ופה בארץ, העם הזה - הבזוי בעיניכם - מתבונן עליכם ברחמים ואפילו בהקלה. במקום לשרוף שוב ושוב את האיילון ולחדש את ימיכם בצופים בפעילויות בקפלן, סעו לכם בכיף לחו"ל ותהנו.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הגירה ומהגרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים על הגירה ומהגרים.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: חרדת ההתחלפות של אליטת ההון הישראלית.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?
• אוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה ניתן ללמוד מחילופי האליטות במהפכה הצרפתית, ב- 1789?
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטה משרתת ואליטה משתמטת וההבדלים ביניהן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), חרדת ההתחלפות של אליטת ההון הישראלית, ייצור ידע, 25/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה? ייצור ידע, 25/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), מה ניתן ללמוד מחילופי האליטות במהפכה הצרפתית, ב- 1789? ייצור ידע, 16/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), אליטה משרתת ואליטה משתמטת וההבדלים ביניהן, ייצור ידע, 2/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), הגירה ומהגרים באתר יצור ידע, ייצור ידע, 19/12/23.